<h1>תוספות רי"ד — ע"ז מהדורא קמא</h1>
<h2>דף ז:</h2>
[ע"ז מ' ע"א] אמר לי' סמי מכאן עוברן. קשיא לי והא קא חזינן דדג טמא אית לי' בצים והיכי פליגי בהא מילתא.
<h2>דף לא.</h2>
[ע"ז ז' ע"א] וכולן שחזרו בהן כו'. בפ' ב' דתוספתות דמאי מיתניא, ואעמי הארץ שקיבלו עליהן כל דברי חבירות וחזרו לסורן קאי, דשוב אין מקבלין אותם להאמינם בתורת חכמים.
<h2>דף לז.</h2>
[ע"ז ע"ד ע"א] פיסקא יין נסך שנפל לבור כולו אסור בהנאה רשב"ג אומר ימכור כולו לגוי חוץ מדמי יי"נ שבו. פי' לא דמיא הך פלוגתא לפלוגתא דר"א ורבנן, דאיפלגי בפ' כל הצלמים [מ"ט ע"ב] דר"א אמר יוליך הנאה לים המלח וחכ"א אין פדיון לע"ז, דהתם הוי שרי ר"א להוליך דמי הנאה לים המלח, ובתר דפדה להנאת ע"ז מותרות כל החביות למוכרן, ואע"ג דמוכר חבית של יי"נ ומקבל דמי' ונמצא נהנה מע"ז, מותר, משום דכבר פדאו ופקע לי' לאיסורא, אבל אם לא פדה ע"ז, יש לומר דאסר ר"א למכור כל החביות לגוי חוץ מדמי חבית יי"נ, כיון דלא פדה חבית יי"נ בכל חדא וחדא איכא לספוקי דילמא הדא הוא דיי"נ, ואע"ג דמתנה בהדיה חוץ מדמי יי"נ לא מיפקע איסורי' בהכי ואין זה דרך פדיון, ודוקא דרך פדיון שרי ר"א, אבל זה שאינו דרך פדיון כרבנן דפליגי עלי' דר"ש ס"ל, וי"ל דבדרך פדיון שרי ר"א כ"ש למכור כולו לגוי חוץ מדמי יי"נ שבו, שאינו נהנה מיי"נ כלל וכלל, ורבן שמעון נמי דשרי למכור כולו לגוי, י"ל דוקא בכי האי גוונא שרי דלא מיתהני מיי"נ כלל, אבל ע"י פדיון לא, דאין פדיון לע"ז, ובתר הכי כי שקיל דמי אותו חבית נמצא דדמי יי"נ קא שקיל, וי"ל דשרי כה"ג בלא פדיון וכ"ש ע"י פדיון, ומש"ה קבעי הלכה כר"א או כר' שמעון משום דלא שייכא פלוגתייהו להדדי כלל, וכי עביד לה פדיון שרי לזבונינהו כולהו ולמישקל דמי כולם, דהלכה כר"א, ואי לא עביד לה פדיון מוכרין כולן לגוי חוץ מדמי יי"נ כר"ש.
[ע"ז ע"ד ע"א] אמר רב נחמן הלכה למעשה יי"נ יין ביין אסור חביות בחביות מותר. נ"ל דאפילו ע"י פדיון נמי אסור, דהא בפ' כל הצלמים [מ"ט ע"ב] דאיפסוק הלכה כר"א אמרינן אמר רב אדא בר אהבה ל"ש אלא פת אבל חבית לא, ורב חסדא אמר אפילו חבית, ודוקא חבית התיר רב חסדא, אבל יין ביין לא. גרסי' בפ' כל הזבחים שנתערבו אמר ר"נ אמר רבה בר אבהו אמר רב טבעת ע"ז שנתערבה במאה טבעות ונפלה אחת מהן לים הגדול הותרו כולן, אמר ר"ל חבית של תרומה שנתערבה בק' חביות ונפלה אחת מהן לים הגדול הותרו כולן דאמרי' הך דנפל איסורא נפל.
<h2>דף נז.</h2>
[ע"ז כ"ג ע"ב] אלא שאני פרה הואיל ומום פוסל בה דבר ערוה וע"ז פוסלין בה. הכי גריס המורה, ולפי גירסא זו משמע דלא גרסי' מ"ש בגמרות אלא מאי כו' והאי מאי אי אמרת בשלמא פרה קדשי מזבח היא כו', והאי אלא סותר הסברא דחטאת קרייה רחמנא, דלעולם לא קרייה חטאת לענין שיהא לה דין קדשים, דא"כ לא הוה מכשיר רבי שמעון ביוצא דופן, ומש"ה רביעה פוסלת בה משום שהמום פוסל בה, וקשיא לי כיון דסתרינן דלא קרייה רחמנא חטאת א"כ מ"ט דרבנן דאמרו הקדישה ביוצא דופן פסולה, מש"ה נ"ל דגירסא זו הכתובה בספרים אלא מאי כו' והאי מאי כו' גירסא דיוקא היא, והכין פירושיה, את סתרת לי דפרה לאו חטאת קרייה רחמנא ולא נאסרה הרביעה מחמת טעם זה, דאילו כן לא היה מתיר ר' שמעון יוצא דופן, אלא מאי קדשי מזבח היא תיפסל ביוצא דופן, אלמה תניא הקדישה ביוצא דופן פסולה ור' שמעון מכשיר, פי' כיון דטעמא דברביעה לאו משום חטאת הוא אלא משום קדשי מזבח, עדיין אני מקשה אמאי מכשיר ר' שמעון ביוצא דופן, והיכי מצית למשמע מינה מדפסלי בה רביעה דפרה קדשי מזבח היא, הכי קשיא לן אהא טעמא כדקשיא לן אטעמא דחטאת, ומהדר האי מאי אי אמרת בשלמא פרה קדשי מזבח היא היינו דפליגו בה ר"ש ורבנן דרבנן סברי קדשי מזבח היא ור' שמעון סבר קדשי בדק הבית היא ולענין רביעה אפילו ר' שמעון מודה דפסול בה דכתיב משחתם בהם מום בם כל שהמום פוסל בו כו', פי' בוודאי אי תלית טעמא דרבנן דרביעה פסלי בה משום דהיא קדשי מזבח, ומש"ה פסלי נמי ביוצא דופן, ה"ט דר"ש דמכשיר ביוצא דופן, משום דקסבר פרה קדשי בדק הבית היא, ולענין רביעה מודה משום דכתיב כי משחתם, אלא אי אמרת דרביעה משום דחטאת קריי' רחמנא הוא, א"כ היכי מצי ר' שמעון לאפלוגי אקרא ולאכשורי ביוצא דופן, אלא לאו ש"מ לא קרייה רחמנא חטאת שיהא לה דין קדשים.
